Vayedaber

Eirouvine

Daf 45a

משנה: חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאִם רָצוּ מִעָֽרְבִין אֶחָד. פָּחוּת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָֽרְבִין אֶחָד:

Traduction

Si entre 2 cours il y a une ouverture de 4 palmes carrés, à moins de 10 palmes de terre, on peut, soit poser l’eruv pour chaque cour à part, soit les joindre. Si l’interstice a moins de 4 palmes carrés, ou s’il est à plus de 10 palmes en hauteur, on posera l’eruv 2 fois, sans les joindre.

Pnei Moshe non traduit

מתני' חלון שבין שתי חצרות. והוא רחב ארבעה על ארבעה ובתוך עשרה טפחים מלמטה ומפרש בגמ' דלאו דוקא שכולו בתוך עשרה אלא אפי' כולו למעלה מי' ומקצתו בתוך י' דמדהדר תני בסיפא פחות מד' על ד' או למעלה מי' וכו' הא ממילא ידעינן לה מהרישא אלא הא קמ''ל דברישא אפילו מקצתו בתוך עשרה הוא:

מערבין שנים. זו לעצמה וזו לעצמה וכל אחת בפני עצמה היא שמותרת:

ואם רצו. לערב עירוב אחד שיהיו מותרין לטלטל מזו לזו מערבין דהואיל שהחלון שביניהן מקצתו בתוך י' והוא רחב ד' על ד' ניחא תשמישתא דידהו אהדדי:

פחות מד' על ד'. לאו כפתח הוא שאינו כמקום חשוב או שהיא כולו למעלה מי' הואיל ואין מהחלל כלום בתוך העשרה לאו פתח הוא ומערבין שנים שאפי' לא יהיה כל גובה הכותל יותר מי' מחיצה מעלייתא היא ואין מערבין אחד ואסורות זע''ז להשתמש דרך ראש הכותל ודרך אותו חלון ודרך חורין וסדקין וכל זה דוקא בחלון שבין ב' חצרות אבל בחלון שבין ב' בתים אפי' היה למעלה מעשרה אם רצו מערבין א' דביתא כמאן דמליא דמי והוא שיהיה בו ד' על ד' וכן בחלון שבין בית לעלייה ואף על פי שאין ביניהם סולם ויש בו ד' על ד' אם רצו מערבין עירוב אחד:

הלכה: חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת כול'. הַסְּרִיגִים מְמַעֲטִין בָּהּ לְעִנְיַין שַׁבָּת. אֲבָל לְעִנְיַין חֲזָקוֹת אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ. קַשׁ וְתֶבֶן אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ. עָפָר וּצְרוֹרוֹת מְמַעֲטִין בָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. עָלוּ בָהּ עֲשָׂבִים אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ.

Traduction

Les treillis de fenêtres, ou ouvertures, ayant une mesure de 4 palmes carrés, devront être réduits au point de vue shabatique, de façon à poser 2 eruv; mais il ne sera pas nécessaire de réduire cet espace, au point de vue de la possession (si l’ouverture est assez grande pour laisser passer la tête). S’il y a de la paille, ou du chaume (ce qui ne bouche pas), il est inutile de réduire l’espace; mais il le faut pour de la terre, ou des pierres (qui encombrent). De même, dit R. Yossa ou R. Aboun, si de l’herbe y a poussé, on n’aura pas à réduire l’espace.

Pnei Moshe non traduit

גמ' הסריגים. שעושין לפני החלונות כעין מחיצה שתי וערב:

ממעטין בה. לענין שבת שאם היה רחב ד' על ד' ועשה סריגין אפי' במקצתו ממעטין מכשיעור ומערבין שנים ואין מערבין אחד:

אבל לא לענין חזקות. שאם החזיק בחלון שבכותלו לפני חצר חבירו וכדתנן בפ' חזקת הבתים שלחלון הצורות וזהו שראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה ואין בעל החצר יכול לבנות כנגד החלון ואם עשה סריגים לפניו אין ממעטין מכשיעור ומפני שיכול הוא להסיר הסריגים משם בכל עת שירצה וא''נ מפני שיכול לראות לחצר חבירו דרך הסריגים. ומשהחזיק בזה הוי חזקה אבל לענין שבת ממעטין שאין יכול להסירם בשבת ולא ניחא תשמישתא:

קש ותבן. שנתנו לפני החלון אין ממעטין בה דסתם תבן אינו מבטלו ועתיד להסירו משם ואפי' בשבת יכול הוא להסירו אם ראוי הוא ואינו מוקצה אבל עפר וצרורות מסתמא מבטלו ואינו מסירו וממעטין בו:

עלו בה עשבים. לפני החלון אין ממעטין בה:

רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. אֵין תּוֹרַת חָצֵר לַגּוֹי. אֵין תּוֹרַת דַּקָּה לַגּוֹי. אֵין תּוֹרַת חָצֵר לַגּוֹי שֶׁאִם הָיָה שָׁרוּי בָעֶלְיוֹנָה אַתְּ מוֹרִידוֹ לֵסוֹר. אֵין תּוֹרַת דַּקָּה לַגּוֹי שֶׁאִם הָיָה שָׁרוּי בַפְּנִימִית אַתְּ מוֹצִיאוּ לֵסוּר. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. יֵשׁ תּוֹרַת חָצֵר לַגּוֹי. שֶׁאִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל וְגוֹי דָּרִים בַּפְּנִימִית לְעוֹלָם אֵינוֹ אוסֵר 45a עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן יִשְׂרָאֵל. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דָקָה לִפְנִים מִבֵּיתוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. בְּיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹסֵר וּבָגוֹי אוֹסֵר. מִחְלְפַה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי בָּא. תַּמָּן אָמַר רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. כּוֹתֶל שֶׁהִקִּיפוּהוּ סוּלָּמוֹת מִיכָּן וּמִיכָּן מְעָֽרְבִין שְׁנַיִם וְאִין מְעָֽרְבִין אֶחָד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תַּמָּן עַל יְדֵי סוּלָּמוֹת הֵן נִידּוֹנִין כִּפְתָחִים. בְּרַם הָכָא דֶּרֶךְ הָעֶלְיוּנִים לִירֵד לְמַטָּן. אֵין דֶּרֶךְ הַתַּתְתּוֹנִים לַעֲלוֹת לְמַעֲלָן.

Traduction

R. Houna dit au nom de Rav: pour le païen, cette règle de la cour n’existe pas (sa présence n’influe en rien), ni celle de l’érection d’un balcon de séparation. Ainsi, lorsqu’il demeure dans la cour externe et qu’à l’intérieure il y a 2 israélites, on imagine qu’il descend dans celle-ci, de façon que tout devient interdit par leur présence simultanée; de même, malgré la séparation élevée sur la porte de la partie intérieure, que rompt le passage habituel vers l’extérieure, il est supposé sortir de l’intérieure pour rendre l’extérieure interdite. Au contraire, selon R. Ila au nom de R. Eliézer, la règle relative à la cour subsiste, en ce que la présence simultanée d’un israélite et d’un païen demeurant dans la partie intérieure ne rendent pas l’extérieure interdite, jusqu’à ce que 2 israélites à la fois habitent l’intérieure. R. Aba dit au nom de R. Juda: si quelqu’un a devant sa maison un balcon haut de 10 palmes, il n’interdit pas la partie contiguë occupée par un israélite, mais interdit celle d’un païen (qui ne bénéficie pas de cette règle). Est-ce que R. Aba ne se contredit pas, puisqu’il dit plus loin (7, 2) au nom de Samuel: si un mur de 10 p. est entouré d’échelles de toutes parts, il faudra poser 2 fois l’eruv (145)Pourquoi dire ici que la séparation suffit à constituer un domaine à part, sans interdit, puisque, malgré la présence des échelles de jonction, chaque cour doit être l'objet d'un eroub spécial ?, sans se contenter d’un seul pour le tout? C’est que dit R. Yossé b. R. Aboun, on ne saurait considérer comme portes ces échelles qui ne sont pas juxtaposées au point de permettre le passage d’un côté à l’autre (voilà pourquoi il faut un double eruv); ici au contraire, où il s’agit de chambre haute et d’une autre en bas, c’est bien l’habitude de ceux du haut de passer en bas pour sortir (de sorte que ce passage forcé peut provoquer l’interdit de cette dernière partie externe), tandis que l’inverse, de monter d’en bas, n’a guère lieu et n’interdit pas le haut.

Pnei Moshe non traduit

אמר ר' לא בשם ר' ינאי דריסת הרגל אסורה ואוסרת. כלומר דר' אילא פליג על האי אוקימתא דר' יוסה אלא דהך בבא אף כהת''ק אתיא דלא פליג ת''ק אדר''ע אלא ברגל המותרת במקומה שאינה אוסרת אבל הכא מכיון שדריסת הרגל דאסורה היא שהפנימית אסורה במקומה ואוסרת על החיצונה אפי' להת''ק כדפרישית במתני':

שכח אחד מן החיצונה וכו'. וקתני בסיפא נתנו עירובן במקום אחד ושכח אחד בין מן הפנימית בין החיצונה שתיהן אסורות ומפרש לטעמא דהך בבא והדר מדייק עלה:

שכח אחד. כלומר שהרי אם שכח אחד מן החיצונה ולא עירב טעמא דשתיהן אסורות לפי שהחיצונה אסורה שלא עירבה נקראת שזה שלא עירב עמהן אוסר ונמצא שבטל העירוב והפנימית אסורה שנתנו עירובן במקום אסור והיינו בהחיצונה וכדפרישי' במתני' דמיירי שנתנו עירובן במקום א' והיא החיצונה והרי היא מקום האסור וא''א להפנימית לסגור פתחה ולהשתמש שאין עירובה אצלה:

והפנימית אסורה שנתנו עירובן במקום אסור. ולקמן מדייק עלה:

שכח אחד מן הפנימית וכו'. ואם שכח אחד מן הפנימית ולא עירב אם כן הפנימית אסורה שלא עירבה נקראת וחיצונה אסורה מחמת הפנימית שנתנו עירובן במקום אסור ושדריסת הרגל אוסרת וכלומר אף דבלאו הכי אסורה הפנימית שלא עירבה לטפויי למילתא נקט חדא דהפנימית אסורה מכח שנתנו עירובן במקום אסור ואין עירובה אצלה ודריסת הרגל שלה שאסורה במקומה אוסרת להחיצונ' ועוד שהרי לא עירבה וכדאמרן:

שכח. אמר מר שכח אחד מן החיצונה ולא עירב שתיהן אסורות ומדייק ניחא שהחיצונה אסורה שהרי לא עירבה נקראת מחמת זה שלא עירב אלא הפנימית למה אסורה אם מפני שנתנו עירובן במקום אסור והיינו בחיצונה הרי לא נתנו עירובן במקום אסור דקס''ד דהואיל וכולן עירבו חוץ מאחד לאו מקום אסור מיקריא אלא שתאמר מפני שדריסת הרגל אוסרת הרי אין כאן בפנימית דריסת הרגל אוסרת ומ''ט אסורה הפנימית:

אמר ר' יוסה. היינו טעמא מכיון שנתנו במקום אחד נעשו כולן רשות אחת וכלומר לא תימא דטעמא שנתנו במקום אסור ומדייקת עלה כדסלקא דעתך אלא דהכא מכיון שנתנו עירובן בחיצונה נעשה הפנימית והחיצונה כולן רשות אחת וא''כ אי אפשר להפנימית לטלטל במקומה שהחיצונה אוסרת עליה אע''פ שאין להחיצונה דריסת רגל על הפנימית מ''מ מכיון שהכל רשות אחת ובחיצונה שכח אחד ולא עירב גם הפנימית אסורה:

אין תורת חצר לעכו''ם וכו'. כדמפר' ואזיל:

שאם היה שרוי בעליונה את מורידו לסור. כלומר שהעכו''ם דינו אם הוא דר בפנימית כרבים הוא ואוסר על החיצונה ואפי' יש בית ועליה באותו חצר והנכרי דר בעליה ויש לו דרך מהעליה לחוץ את מורידו רואה אתה כאילו הוא דר למטה ויש לו דריסת הרגל על החיצונה כדי לאסור על החיצונה:

אין תורת דקה לעכו''ם. שבישראל הדין הוא שאם א' עשה דקה והוא איצטבא לפני פתחו לסימן שסילק עצמו מן החיצונה ואין לו דריסת רגל עליה מהני כמו דין הדקה של בני המבוי אבל עכו''ם אין לו תורת דקה שאפי' עשה דקה לפני הפנימית שהוא שרוי בתוכה את מוציאו כדי לאסור על החיצונה ולפי שאין סילוקו של העכו''ם סילוק שהיום הוא מסתלק ולמחר חוזר בו עד שישכיר רשותו דבהא לא חיישינן שיחזור בו מכיון דנקט דמי:

יש תורת חצר לעכו''ם וכו'. כלומר דאף על גב דאמרינן אין תורת חצר לעכו''ם לענין שאם דר העכו''ם יחידי בפנימית כרבים מיחשב ואוסר על החיצונה היינו דוקא שיהיו שני ישראלים בחיצונה. אבל אם ישראל אחד דר בחיצונה אפי' אם היה ישראל ועכו''ם דרים בפנימית אינו אוסר על החיצון שהרי לעולם אינו אוסר העכו''ם עד שיהיו שניהן ישראל דקיי''ל כרבי אליעזר בן יעקב דריש פרקין וא''כ מאי מהני שהישראל דר עמו בפנימית הא בעינן שנים ישראל ולענין זה יש תורת חצר לעכו''ם שצריך שיהיו שני ישראלים דרים בחיצונה:

ר' בא בשם רב יהודה מי שיש לו דקה לפנים מביתו. כלומר שעשה דקה לפני ביתו גב ה עשרה טפחים בישראל אינו אוסר על בני החצר לפי שבזה סילק עצמו מהן. והוא הדין שאם א' דר בעליה ואחד דר למטה מהני הדקה לסלק עצמו ואין בעל העלייה אוסר עליו דלהכי נקט גבוה עשרה טפחים:

ובעכו''ם אוסר. שאין תורת דקה לעכו''ם כדאמרינן לעיל. והא דהדר נקט להא משום דרמי לדר' בא מדידיה אדידיה כדלקמן:

מיחלפא שיטתיה דר' בא. על הא דקאמר בישראל אינו אוסר פריך דהא תמן לקמן בפרק חלון בהלכה א' קאמר ר' בא בשם רב יהודה דקאמר משמיה דשמואל בכותל שבין שתי חצרות שהקיפוהו סולמות מכאן ומכאן כלומר אפי' הקיפוהו בסולמות משני צדדיו לחצר זו מכאן ולחצר זו מכאן לא אמרינן שע''י הסולמות שיכולין עכשיו לעלות ולירד מזו לזו נעשין החצרות כאחת ומערבין אחד אלא אפי' כן מערבין הן שנים כל חצר וחצר לעצמה ואין מערבין אחד אלמא דסולמות לא מהני ולא מידי ואמאי קאמר הכא דמהני דקה לסלק עצמו ואפי' מזה שדר עמו בעליה:

אמר ר' יוסי בר' בון. שאני היא דתמן על ידי הסולמות הן נידונין כפתחים. כלומר וכי הן נידונין כפתחים כדקאמ' ר' יוסי בר' בון גופיה לקמן שם דמיירי בשלא כיונו הסולמות זה נגד זה ומכיון שלא כיונו נעשו כפתחים בתמיה שאם היה הסולמות מכוונין זה כנגד זה והיה נוח לעלות ולירד מזי לזו היו נידונין כפתחי' שבכותל שהדין בזה שמערבין שנים ואם רצו מערבין אחד אבל מכיון שאינן מכוונים אינם כפתחים ומערבין שנים ואין מערבין אחד:

ברם הכא. בדקה דרך העליונים לירד למטה ואין דרך התחתונים לעלות למעלה וכלומר דהא בלאו הכי אין התחתון הדר למטה אוסר על הדר בעליה שאין דרך התחתונים לעלות למעלה אלא בעל העליה הוא שאוסר על הדר למטה לפי שדרך העליונים לירד למטן שכשרוצה לילך לרה''ר צריך לירד ולעביר דרך עליו ואיסר עליו והלכך כשעשה זה הדר למטה דקה גבוה עשרה מראה הוא בכך שאינו רוצה שיעבור דרך עליו ומסלק עצמו ממנו ולפיכך אין בעל העליה אוסר עליו:

הדרן עלך הדר עם הנכרי

Eirouvine

Daf 45b

בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי אַבָּא. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אֲמַר בְּחַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת. וְדִכְווָתָהּ בְּחַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָּתִּים. אֲמַר לוֹן. אִין. וְדִכְווָתָהּ בְּחַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי גַגִּים. אֲמַר לוֹן. אִין. מָהוּ לְעָרֵב דֶּרֶךְ לוּלִים. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי. מַחֲלוֹקֶת רַב וּשְׁמוּאֵל. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כָּל גַּגּוֹת הָעִיר 45b רְשׁוּת אַחַת. שְׁמוּאֵל אָמַר. עַד בֵּית סְאָתַיִם. רַב אָמַר. מְטַלְטְלִין בָּהֶן אֲפִילוּ כוֹר אֲפִילוּ כוֹרַיִים.

Traduction

On demanda devant R. Aba: comme il est dit pour une ouverture de 4 p. carrés, sise entre 2 cours, qu’il faut poser 2 fois l’eruv, en est-il de même pour une ouverture analogue sise entre 2 maisons? Ou un seul eruv suffit-il en ce cas, supposant rempli l’air de la maison? -Oui, fut-il répondu, la maison et la cour seront jugées comme semblables. En est-il de même aussi pour une ouverture sise entre 2 toits? -Oui, répondit-on. Admet-on une jonction imaginaire entre les appentis, de façon à n’imposer qu’un eruv? Ceci, répondit R. Aba-Maré, est l’objet d’une discussion entre Rav et Samuel, car il a été enseigné (146)Ci-dessus, (5, 8), et ci-après, (9, 1).: tous les toits de la ville constituent un seul domaine commun; selon les autres sages, chacun forme un bien à part. Or, selon ces derniers, Rav permet seulement de transporter dans la limite de 4 coudées du toit voisin, et cet espace ouvert, formant un domaine à part, est interdit (exigeant aussi un eruv spécial); Samuel au contraire dit que les murs servant de séparation au bas sont censés s’élever jusqu’en haut, permettant la jonction imaginaire des espaces et justifiant un seul eruv.

Pnei Moshe non traduit

היך מה דאת אמר בחלון שבין ב' חצרות. אם דכותה הדין הוא גם בחלון שבין ב' בתים וכן אם דכותה בחלון שבין ב' גגים ומערבין דרך הגגים והשיב להם אין שכך הוא הדין:

מהו לערב דרך לולים. אם לול פתוח מן הבית לגג אם יכול לערב דרך הלול עם הבית שבצדו:

מחלוקת רב ושמואל. כלו' ענין הבעיא זו תליא במחלוקת דרב ושמואל דפליגי לקמן בריש פרק כל גגות דתנינן כל גגות העיר רשות אחת ולשמואל דאמר עד בית סאתים הוא דמטלטלין מגג לגג ולא יותר. וא''כ משכחת לה שמה שהוא יותר מבית סאתים שאין מטלטלין בו. וצריך עיירוב ומערב דרך הלול שבגג עם הבתים. אבל לרב דס''ל שמטלטלין בהן אפי' כור או כוריים והכל רשות אחת היא. אינו יכול לערב דרך הגגין שהן רשות אחת וחכ''א כל אחד רשות לעצמו רב אמר אין מטלטלין אלא בארבע אמות ושמואל אמר מטלטלין בכולו. וה''פ רב אמר אין מטלטלין לרבנן בגג הסמוך לחבירו אלא בארבע אמות דכיון דכל אחד רשות לעצמו והן פרוצין זה לזה ה''ל רשות הפרוץ במלואו למקום האסור לו דאסור ושמואל סובר שמחיצת הדיורי' שמבדילות למטה אמרינן בהו גוד אסיק למעלה ומפרידים ביניהן וה''ה כאן לרב אין מערבין ולשמואל מערבין דכי היכי דאמרינן גוד אסיק ה''נ אמרינן גוד אחית כנ''ל וכן הוא בבבלי פרק כל גגות:

לֹא סוֹף דָּבָר כָּל אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה. אֶלָּא אֲפִילוּ מִקָצַת אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה כְמִי שֶׁכָּל אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה. הָיָה בָהּ הֵיקֵף תִּשְׁעִיֹם וְשִׁשָּׁה טְפָחִים. אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה כְּמִי שֶׁכָּל אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה. הָיְתָה עֲגוּלָה וְהָיָה בוֹ הֵיקֵף תִּשְׁעִיֹם וכו'.

Traduction

En réalité, lorsque la Mishna parle d’un espace de 4 p. carrés, à moins de 20 p. du sol, cela ne veut pas dire que tout le carré devra être à cette distance; il suffit qu’une partie en approche. Si le contour a 96 palmes (147)''C'est la mesure circulaire d'un tel espace ; car 4 coudées de 6 p. = 24 p. de chaque côté, = 96 p. de circuit.'', il suffit qu’il y ait une parcelle de ce carré entrant dans l’espace de 10 p. près de la terre, sans que le tout y soit enclavé. S’il s’agit d’un cercle circonscrivant cet espace donnant une circonférence qui aura plus de 96 p.,

Pnei Moshe non traduit

לא סוף דבר. לאו דוקא שצריך שיהא כל החלון בתוך עשרה:

מקצת. אפילו משהו:

צ''ו טפחים. שכן ההיקף ממרובע של ארבע אמות עולה שכל צד מחזיק כ''ד טפחים הרי לכל צד כ''ד טפחים שכל אמה ששה טפחים:

ה''ג היתה עגולה והיה בו היקף יותר מצ''ו ממעטין בכלים. את החלון כדי שיהו מערבין שנים ועירבה כל אחד לעצמה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source